ארכיאולוגים מצאו עדויות לגידול עצי זית ולהפקת שמן זית בישראל החל מהשנים 7,000 ו-4,000 לפני הספירה, בהתאמה. עוד בתקופת הברונזה שימש הזית כמקור חשוב באזור לתזונה, מאור, חומר גלם לייצור סבון ולבשמים – כמו גם לפולחנים דתיים. כחומר גלם יקר, שלהפקתו נדרשו מומחיות והשקעות הוניות גדולות, לשמן הזית היה תפקיד חשוב בהתפתחות העבודה באזור, מערכות ניהול שלטוניות ומסחריות והמסחר הבינלאומי. חשיבותו של שמן הזית אף נלמדת מהופעתו התדירה בספרות ובשירה באותה תקופה כמו גם היותו של הזית לסמל של שלום ושגשוג, כמו גם השימוש התכוף שנעשו בו בטקסים דתיים ופוליטיים.
בתקופת הברזל, נעשה שימוש בשמן הזית למשוח לכהונה את מלכי ישראל, מאות שנים לפני ההתארגנויות הפוליטיות באירופה. הפיניקים היו אלה שהפיצו את עצי הזית ברחבי מדינות הים התיכון והם שתלו אותם ביוון, איטליה, תוניס וספרד והביאו להאצת התמורות הכלכליות, החברתיות והפוליטיות באזורים אלה.
כיום, הטכנולוגיה וההיסטוריה משמשים יחדיו להתפתחות של תעשיית שמן הזית הגלובלית. העבר המפואר של עץ הזית משמש מקור חשוב לחדשנות בתחומי החקלאות, פיתוח מוצרים והמודלים העסקיים של החקלאות המודרנית. כן משפיע תחום זה על מגמות בחקלאות תיירותית, קיימות, תזונה ועוד.